אימון אישי
הכל התחיל כשהחלטתי לענות על מודעת הפרסום באחד המגזינים ולהגיש מועמדות לתחרות "אימון אישי".
שיחת טלפון לקונית בשרה לי כי נבחרתי ע"י המגזין וזכיתי באימון אישי בן עשרה מפגשים וכי פרטים יגיעו בהמשך לתיבת הדוא"ל שלי.
בסופו של התהליך נקבעה לי פגישה עם המאמנת החיפאית שתלווה אותי לאורך כל התהליך.
בעיני רוחי ראיתי את אלון גל או סופר נני אשר היוו דוגמא חיה לגל של האימונים האישיים ששוטף את העידן הפוסט מודרני.
זהו, סוף סוף צוללים הישר למים העמוקים.
הפרסום שראיתי במגזין אליו נרשמתי ממש לאחרונה הגיע בדיוק בזמן.
מישהו כנראה שלח לי אותו מלמעלה אבל הפעם גם ידעתי לקטוף אותו.
אז מי אני.
הפרסום הגיע בדיוק בשלב בו התחלתי לאסוף את השברים אחרי משבר קשה בחיי במהלכו גיליתי לחרדתי
שעלי למחוק כל מה שידעתי על בעלי לשעבר. 10 שנים של זוגיות שבדיעבד מזמן לא הייתה מאושרת התפרקה לרסיסים.
כולם למעשה ליוו את הגבר שאהבתי בתהליך התבגרות מזורז ומוזר שאני לא הייתי חלק בו.
אני נשארתי מאחור וכשהתעוררתי גיליתי שזה מאוחר מדי. הכרית הייתה ריקה.
המלחמה אליה נקראתי לצאת הייתה כמלחמת גרילה. דוד למול גולית, יריות בערפל וללא כל מטרה מוגדרת נראית לעין.
הרבה פצועים נשארו בשטח וגם אני הובסתי. מול משפחה מאורגנת מאחורי מנהיג חזק לא נותר לי כל סיכוי.
איפה הייתי עד אז בסיפור? אתם שואלים. כן, גם אני שואלת עד היום. אני פשוט לא הייתי שם.
אני אפשרתי לכל לקרות עצם זה שלא עצרתי הכול בזמן. שהתכופפתי בלשונה של דמות מקצועית אחרת חשובה בחיי
והקרבתי תוך כדי ויתור על עצמי, על משפחתי ובעצם על כל מה שהכרתי ואהבתי טרום כניסתי לזוגיות זו.
הנסיבות לא כל כך משנות את התמונה. בשורה התחתונה היא שקובעת.
אני, אפרת,30, היא היום גרושה טרייה ואם חד הורית לילדונת מקסימה בת כשלוש שנים..
המציאות לא פשוטה. בלי גב כלכלי, עם ים של הוצאות והכנסה ממוצעת לחלוטין במשק אני צריכה פשוט לשרוד.
סליחה, לא צריכה. חייבת.
אחרי הרבה חסכים רגשיים ופיצוי שלי ושל הילדה בלי סוף בחצי שנה האחרונה מצאתי את עצמי כמעט בלי כלום.
בלי מצופים, בלי אויר לנשימה ועם ילדה קטנה על הגב.
מה עושים???????
בדיוק בנקודה הזו בחיי הגיעה המאמנת האישית שלי. בחורה מקסימה שבאה להשלים את מלאכתה של הפסיכולוגית המדהימה שלי
ולהניח עוד רובד על מה שכבר הצלחתי לבנות.
בסופה של שיחת הכרות קולחת יצאנו שתינו לדרך חדשה.
היא בדרכה לגבש את התמונה המלאה ולבנות את תוכנית האימון שלי ואני עם כוחות חדשים והרבה תקוות. מוטיבציה כבר יש.
עכשיו צריך גם כלים.
המפגשים הראשונים היו לא קלים. שוב עליי "לחטט בפצעים" שטרם הגלידו לגמרי. לא פלא. הרי צריך לדעת במה לטפל ואיך.
השיחות נסובו לא אחת לסיפור האישי וטראומות הזוגיות שהתנפצה אך לפני כחצי שנה.
היא בחרה, ובצדק, לנצל את כישוריה כפסיכולוגית על מנת לעזור לי ראשית כל לאסוף את עצמי מחדש ולהאמין בעצמי וביכולותיי
על מנת להתקדם. שום כלי שיינתן בהמשך לא יעזור אם לא תהיה האמונה הבסיסית בעצמי.
הבחירה שלה לשמוע את קורות חיי מיום בו אני זוכרת את עצמי הפכה להיות הכלי הכי חשוב בהחזרת הדימוי העצמי.
שוב ושוב הזכירה לי מי הייתי ומה מקומם של המשברים בדרך שהביאו אותי לאישה התלותית והמתרפסת שהפכתי להיות.
סוף סוף הרשיתי לעצמי לסלוח לעצמי על הפיכתי לאישה ללא כבוד וללא ערך עצמי ועל התרומה הגדולה שלי להרס של חיי האישיים והזוגיים
בעצם היותי פסיבית ומרצה. סוף סוף הרשיתי לעצמי לטפוח על השכם ולהעריך את עצמי על כל מה שזכיתי ביושר ולא בחסד ולהמשיך את
מה שנקטע. סוף סוף יכולתי לסלוח לקרובים לי אשר מחולשה סרו הצידה וראו אותי נרמסת מתוך מחשבה תמימה שטוב לי בחיי.
המשפט "ההורים שלך עשו את מה שיכלו לעשות" נצרב עמוק. סוף סוף הנפש מתחילה להיות שקטה.
אין זה אומר שלא יבואו עליות וירידות שוב ושוב ך בסופו של דבר אני יודעת את הדרך ומצליחה לראות את האור מבעד לאפילה הגדולה
שלוותה אותי תקופה ארוכה.
האימון האישי הינו קשה שלעצמו מעצם הגיעו בד"כ כשמישהו נמצא בצומת דרכים במישור כלשהו בחיים.
על אחת כמה וכמה כשמדובר בכמה מישורים כל כך מרכזיים בחיים. המאמנת קבלה אותי עם הרבה סימני שאלה בכל מישור אפשרי
והעבודה לא הייתה קלה. כל מישור אפשרי קבל את החיזוקים והנקודות לשימור מחד גיסא ואת הנקודות לתיקון מאידך
ובמבצע מזורז סגרנו הרבה פינות שהיו עד כה באפילה עבורי.
לא אוכל לומר שכל הבעיות נפתרו שכן הכל הוא תהליך ארוך אשר דורש התמדה ואורך רוח אולם האימון האישי בנה עבורי את היסודות
מחדש והפעם הם הצמיחו שורשים ונטועים בי עמוק. עליהם אני יוצקת כמיטב יכולתי את השלבים הבאים בסולם בדרך למוצר המוגמר.
חיים שלווים, יציבים ומלאי סיפוק. הדרך ארוכה אבל אני מקבלת אותה בסלחנות ובאהבה ועושה אותה על קרקע בטוחה.
כן יירבו מאמנים אישיים כזו אשר ליוותה אותי והשאירה בי את חותמה.
תודה.
